Le texte Le vocabulaire Les révisions
Nedarim
Daf 2b
גְּמָ' ''כָּל כִּינּוּיֵי נְדָרִים כִּנְדָרִים'', מַאי שְׁנָא גַּבֵּי נָזִיר דְּלָא קָתָנֵי לְהוּ לְכוּלְּהוּ, וּמַאי שְׁנָא גַּבֵּי נְדָרִים דְּקָתָנֵי לְכוּלְּהוּ?
Traduction
GEMARA: It was taught in the mishna that all substitutes for the language of vows are like vows, substitutes for the language of dedications are like dedications, substitutes for the language of oaths are like oaths, and substitutes for the language of nazirite vows are like nazirite vows. The Gemara asks: What is different with regard to the first mishna of tractate Nazir that it does not teach all of them, i.e., all of the cases listed above besides nazirite vows, and what is different with regard to the first mishna of tractate Nedarim that it teaches all of them and not merely the case of vows, which is the subject directly relevant to this tractate?
Rachi non traduit
גמ' מ''ש גבי גזיר דלא קתני לכולהו. דהתם קתני כל כינויי נזירות ותו לא מידי ולא קתני לכל הני דנדרים ושבועות:
Tossefoth non traduit
ומ''ש גבי נזיר דלא תני כולהו. פי' חרמים ושבועות ונדרים ומשני משום דנדר ושבועות גבי הדדי כתיבי דכתי' איש כי ידור נדר או השבע שבועה אע''ג דגבי נזיר כתיב כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר מ''מ עיקר פרשת נדרים לאו התם כתיב אבל עיקר פ' שבועות ונדר כתיבן גבי הדדי תימה גבי שבועות ליפרוך כי האי ולימא כינוי שבועות כשבועות כי האי דגבי נזיר דמהדר ונקט כל כינוי נזירות כנזירות וי''ל דכיון דלית ביה ידות לא חשו להזכירם:
מִשּׁוּם דְּנֶדֶר וּשְׁבוּעָה כְּתִיבִי גַּבֵּי הֲדָדֵי תָּנֵי תַּרְתֵּין, וְכֵיוָן דְּתָנֵי תַּרְתֵּין — תָּנֵי לְכוּלְּהוּ.
Traduction
The Gemara answers that due to the fact that vows and oaths are written next to each other in the Torah in the verse: ''When a man takes a vow to the Lord, or swears an oath'' (Numbers 30:3), the mishna teaches these two cases, i.e., substitutes for the language of vows and oaths. And since it taught two of the cases, it taught all of them.
Rachi non traduit
כתיבין בהדי הדדי. כל נדר ובל שבועת איסר וכיון דאגב דקתני שבועות קתני לכולהו:
וְלִיתְנֵי כִּינּוּיֵי שְׁבוּעוֹת בָּתַר נְדָרִים! אַיְּידֵי דִּתְנָא נְדָרִים דְּמִיתְּסַר חֶפְצָא עֲלֵיהּ, תְּנָא נָמֵי חֲרָמִים, דְּמִיתְּסַר חֶפְצָא עֲלֵיהּ. לְאַפּוֹקֵי שְׁבוּעָה, דְּקָאָסַר נַפְשֵׁיהּ מִן חֶפְצָא.
Traduction
The Gemara asks: If so, let the mishna teach the halakha with regard to substitutes for the language of oaths immediately after the case of substitutes for the language of vows. The Gemara answers: Since it taught the case of vows, whereby an object becomes forbidden to one, it taught also the case of dedications, whereby an object becomes forbidden to one. This is to the exclusion of an oath, whereby one prohibits himself from making use of an object. In the case of an oath, unlike a vow or a dedication, one prohibits himself from performing a particular action rather than declaring an object to be forbidden.
Rachi non traduit
וליתני שבועות בתר נדרים. כדכתיבי והדר ליתני לכולהו:
דמיתסר חפצא. דכי אמר דבר זה עלי בקרבן או בחרם אסר ליה לחפץ עליו ומשום הכי תני להו בהדי הדדי אבל כי אמר שבועה שלא אוכל דבר זה או שאיני נהנה מדבר זה איהו לא אסר לחפצא עליה אלא נפשיה אסר מההוא חפצא:
Tossefoth non traduit
נדרים דמתסר חפצא עילויה. דאמר ככר זה קונם עלי שעושה הככר עליו הקדש גבי חרמים נמי אסר חפצא על נפשיה דגלי קרא אשר יחרים [איש לה'] מכל אשר לו (ויקרא כז) משמע דהחפץ יהיה חרם גבי נדרי' אע''ג דכתיב כי ידור דמשמע לה דר''ל אגברא מ''מ כתיב כי ידור נדר דר''ל דמתפי' בנדור וזהו החפץ ואע''ג דגבי שבועה כתיב או השבע שבועה מ''מ גלי קרא לא תשבעו דמזהר אגברא וא''ת ומנ''מ אי אסר חפצא עילויה או איהו אחפצא י''ל דלענין זה שאם היה אומר קונם שלא אוכל ככר זה לא אמר כלום וכן אמר גבי שבועה להפך:
פְּתַח בְּכִינּוּיִין ''כָּל כִּנּוּיַי נְדָרִים'', וּמְפָרֵשׁ יָדוֹת: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ''מוּדָּר אֲנִי מִמָּךְ''! וְתוּ: יָדוֹת אִינְּשִׁי?!
Traduction
§ The Gemara asks a question with regard to the style of the mishna: The mishna began with the case of substitutes when it stated: All substitutes for the language of vows are like vows, and it then immediately explains the halakha with regard to intimations of vows, as the next line addresses a case of one who says to his fellow: I am avowed from you. And furthermore, did the tanna forget to mention intimations of vows? Why doesn’t the mishna state that intimations of vows are considered vows before it gives examples of intimations?
Rachi non traduit
פתח בכינוי ומפרש ידות. לאלתר מודר אני ממך וכו' דהיינו ידות ולכתחילה ה''ל למתני' לפרש כינויין כגון קונם והדר ליתני ידות:
ותו. אכתי איכא למיפרך ידות אינשי היכי שכחם התנא דלא קתני וידות נדרים כנדרים:
Tossefoth non traduit
ותו ידות אנשי. פי' ברישא ליתני ידות נדרים כנדרים ומשני לא אנשי איירי בהון וחסורי מחסרא:
אַיְירִי בְּהוֹן, וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: כָּל כִּינּוּיֵי נְדָרִים כִּנְדָרִים, וִידוֹת נְדָרִים כִּנְדָרִים.
Traduction
The Gemara answers: The mishna is dealing with them, i.e., intimations of vows, and the text of the mishna is incomplete and is teaching the following: All substitutes for the language of vows are like vows, and intimations of vows are like vows. The mishna then continues by giving examples of intimations of vows.
Rachi non traduit
איירי בהו. דודאי לא שכח להו לידות וחסורי מיחסרא וכו':
וְלִיפְרוֹשׁ כִּינּוּיִין בְּרֵישָׁא!
Traduction
The Gemara asks: Let the mishna explain the case of substitutes for the language of vows first, i.e., before it gives examples of intimations, just as the basic halakha of substitutes for the language of vows was mentioned first. In fact, it is not until later (10a) that the mishna provides examples of substitutes for the language of vows.
Rachi non traduit
וליפרוש. אכתי אי בכינויים איירי ברישא ליפרוש נמי ברישא קודם דפריש ידות:
Tossefoth non traduit
וליפרוש כינויין ברישא. דהא קאמרת דתני ידות בתר כינויין ולא משמע ליה להגיה המשנה ולומר תני רישא ידות קודם כינויין דלא רצה לשבש המסכתא:
הָהוּא דְּסָלֵיק מִינֵּיהּ, הָהוּא מְפָרֵשׁ בְּרֵישָׁא. כְּדִתְנַן: בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין? אֵין מַדְלִיקִין כּוּ'.
Traduction
The Gemara answers: The general style of the Mishna is that the subject with which it concludes is the one that it explains first, as in that which we learned in a mishna (Shabbat 20b): With what may one light the Shabbat lamp and with what may one not light it? One may not light with cedar bast, etc. The mishna provides examples of items one may not use to light the Shabbat lamp, which was the concluding phrase of the mishna’s introductory question, rather than beginning with examples of what one may use to light the Shabbat lamp.
Rachi non traduit
ההוא דסליק מיניה. כגון ידות דסליק מינייהו ומפרש להו לאלתר ברישא כדתנן במה מדליקין ונקיט במה אין מדליקין דסליק מיניה וכן כל הני:
Tossefoth non traduit
ההוא דסליק מיניה פתח ברישא. ואם תאמר תקשי ליה מתניתין גופיה דקתני (דף י) כנוי נדרים קודם הוי ליה למתני כנוי [נזירות] קודם דסליק מיניה וי''ל דסליק מקרבן דקתני נדר בנזיר וכו':
בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין? אֵין טוֹמְנִין כּוּ'. בַּמָּה אִשָּׁה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה? לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה.
Traduction
Similarly, another mishna (Shabbat 47b) states: In what may one insulate a pot of cooked food on Shabbat eve, and in what may one not insulate it? One may not insulate it, etc. A third example of this style is in the following mishna (Shabbat 57a): With what items may a woman go out into the public domain on Shabbat and with what items may she not go out? A woman may not go out with strings of wool and other adornments that she may take off and carry.
וְכָל הֵיכָא דְּפָתַח לָא מְפָרֵשׁ בְּרֵישָׁא? וְהָתְנַן: יֵשׁ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין, נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין. וְאֵלּוּ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין.
Traduction
The Gemara challenges this explanation: And is it true that wherever it begins, i.e., whichever topic the mishna mentions first, it does not explain first? But didn’t we learn in a mishna (Bava Batra 108a): There are some relatives who inherit and bequeath, e.g., a father and a son, who inherit property from each other, and there are those who inherit but do not bequeath, e.g., a son and his mother; and these are the ones who inherit and bequeath, etc. This mishna provides examples of the opening line of the introductory statement before providing examples of the concluding line of the introductory statement.
Rachi non traduit
וכל היכא דפתח ביה לא מפרש ברישא והתנן יש נוחלין כו' ומפרש ברישא אלו נוחלין ומנחילין:
יֵשׁ מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן, מוּתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן. וְאֵלּוּ מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן.
Traduction
Similarly, another mishna (Yevamot 84a) states: There are some women who are permitted to their husbands and forbidden to their yevamin, i.e., their husband’s brothers if their husbands die childless. These cases include one where the yavam is the High Priest, who is prohibited from marrying a widow. There are other women who are permitted to their yevamin if their husbands die childless but forbidden to their husbands, e.g., if a High Priest betrothed a widow and his brother is a common priest. The mishna immediately provides the details of the first principle: And these are the women who are permitted to their husbands and forbidden to their yevamin.
Tossefoth non traduit
יש מותרות לבעליהן. הך בבא ביבמות מפרש לה ומשני הני משום דאוושן מפרש ההוא דכתיב ברישא ודאג פן יטעה בהן לכך מפרש ההוא דכתיב ברישא ובנזיר נמי איכא כי האי סוגיא ומשני בבמה בהמה באידך ענין בהמה באיסורא איירי מפרש היתר ברישא:
יֵשׁ טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה. וְאֵלּוּ טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה. יֵשׁ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה וְאֵין טְעוּנוֹת תְּנוּפָה, תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה. וְאֵלּוּ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה.
Traduction
Similarly, another mishna (Menaḥot 59a) states with regard to meal-offerings: There are some meal-offerings that require oil and frankincense and some that require oil but not frankincense. The mishna continues: And these are the ones that require oil and frankincense. Yet another mishna (Menaḥot 60a) states: There are meal-offerings that require bringing near, a ritual where the priests were required to carry the offering in their hands and bring it near the altar, and they do not require waving; other meal-offerings require waving but not bringing near. And these are the meal-offerings that require bringing near.
יֵשׁ בְּכוֹר לְנַחֲלָה וְאֵין בְּכוֹר לְכֹהֵן, בְּכוֹר לְכֹהֵן וְאֵין בְּכוֹר לְנַחֲלָה. וְאֵיזֶהוּ בְּכוֹר לְנַחֲלָה וְאֵין בְּכוֹר לְכֹהֵן!
Traduction
Another mishna (Bekhorot 46a) states: There are some who are considered a firstborn with regard to receiving a double portion of inheritance, as they are the firstborn of their fathers, and they are not considered a firstborn with regard to a priest, i.e., with regard to the mitzva of redemption of the firstborn, which applies only to a woman’s firstborn son. There are others who are considered a firstborn with regard to a priest and are not considered a firstborn with regard to inheritance. And who is considered a firstborn with regard to inheritance who is not a firstborn with regard to a priest? In each of these five cases, the mishna first explains the opening portion of its introductory statement and only then explains the second part of its introductory statement.
הָלֵין, מִשּׁוּם דְּאָוְושׁוּ לֵיהּ, מְפָרֵשׁ הָהוּא דְּפָתַח בְּרֵישָׁא.
Traduction
The Gemara explains: In these cases, because there are many [avshu] categories, the mishna explains the statement with which it began first. However, when there are only two categories, the mishna first provides detail for the latter part of its opening statement.
Rachi non traduit
הלין. פתח ברישא משום דאוושו ליה קתני דיש נוחלין ומנחילין נפישין מהני דלא מנחילין וכן כל הני משום הכי מפרש להו לאלתר אע''ג דפתח בהו ברישא אבל הכא גבי נדרים וכן במה מדליקין דלא נפישי ההוא דסליק מיניה פתח ברישא ל''א אוושו דקתני ארבעה דברי' כגון יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין וכן בכולהו יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן כו' הואיל ותני כל הני מתחיל בההוא דפתח ברישא ומפרש יתיה דאם היה מפרש בההוא דסליק מיניה ברישא שמא ישכח את הראשונות אלא פתח בראשון ומפרש להו כסדרן אבל היכא דלא אוושו כגון הני במה מדליקין וכו' ליכא למיחש להו ובמתניתין נמי ליכא למיחש דלא מפרש אלא כינויי וידות והני חרמים ושבועות ונזיר בהני ליכא למימר דאוושן דהא לא צריך להו למיתני אלא אגב גררא נסיב להו ומשום הכי לא שכח לקמייתא דלא צריך הכא כל כך דלא הויא עיקר אלא כינוי וידות בלבד וכמאן דלא תני להו לאחריני דמי:
וְהָא בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה דְּלָא אָוְושָׁא, וְקָתָנֵי: יוֹצֵא גָּמָל!
Traduction
The Gemara asks: Didn’t the mishna (Shabbat 51b) state: With what may an animal go out into the public domain on Shabbat and with what may it not go out? This is a case that does not have many categories, and yet the mishna teaches: A camel may go out on Shabbat with an afsar, etc., which clarifies the opening portion of the mishna’s introductory statement.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source